מכתב שנגע לליבי

נוב 21. 2013 | מאת גננת הגן

ילד נולד, מתפתח, בהתחלה בוהה מסביב, מבטו לא ממוקד 

לאט לאט הוא לומד להישר מבטו אל העולם.

בתחילה מזהה את אמא ואת אבא,

 את סביבתו הקרובה.

והינה, מגיע הזמן שקמים בבוקר, מעירים את הילד, 

מלבישים אותו, מאכילים אותו (אם הוא מוכן לזה) 

ושולחים אותו לעולם לא מוכר,

עולם הגן. 

אורי, בננו בכורנו, התקשה להתסגל לגן. 

להתנתק מאבא או מאמא לשעות ארוכות ולהיות חלק מעולם חדש. 

אך לאחר קשיי קליטה לא קלים, הפך הגן לחלק מחייו של אורי. 

הוא רכש לו חברים חדשים. התנסה בחוגים. למד תכנים רבים ושונים והרחיב את אופקיו ועולמו. 

הגן שבו היו המון ילדים לא מוכרים הוא כעת המקום הקטן והאינטימי שלו. 

והנה, לאחר שנתיים, הגיע הזמן להיפרד ולהמשיך בדרך חדשה. 

אנו בטוחים כי בעזרת הכלים הרבים והחברים שאורי רכש בגן, תיהיה לאורי התחלה קלה ובטוחה. 

תודה על השנתיים האחרונות, על התעניינות, על העצות, התמיכה והדאגה לשלומו של אורי. 

וכמו שאורי אומר כמעט כל יום שהוא יוצא מהגן, כיף חיים. 

ליאת וזיו